על פי משרד החינוך  : פרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו- התפתחותית המתבטאת בקשיים בקשב, ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות, הפוגעים בתפקודו של הפרט. התסמינים של ההפרעה גורמים למצוקה גלויה או סמויה באדם ולא ניתן להסביר אותם באמצעות הפרעות אחרות דומות. המאבחן נדרש להגדיר גם את העוצמה ודרגת החומרה של ההפרעה- עוצמה חלשה, בינונית או חמורה.

הפרעת קשב היא תופעה שכיחה, המוערכת בכ-5-10% מכלל אוכלוסיית הילדים בגיל בית ספר. כיום ידוע שהיא אינה חולפת בגיל הבגרות ולכן התופעה מלווה חלק ניכר מהלוקים בה גם בגיל ההתבגרות ובבגרות. אבחון וטיפול מוקדם יכול למנוע תחלואה נלווית משמעותית בעיקר בתחום ההתנהגותי –רגשי (פסיכיאטרי).

הפרעת קשב וריכוז כוללת 3 מרכיבים שעשויים להופיע בנפרד או במקביל:

1.ליקוי קשב – חוסר תשומת לב, חוסר הבחנה במידע או התעלמות ממידע, מוסחות גבוהה מגירויים אשר מפריעים לתפקודו של הפרט.

2.היפראקטיביות – פעלתנות יתר, שאינה תואמת את המצב ומפריעה לתפקודו של הפרט ולאחרים.

3.אימפולסיביות – קושי לשלוט בדחפים, המפריע לתפקודו של הפרט ועשוי להפריע גם לאחרים.

על פי משרד הבריאות, מי שיכול לאבחן ולתת טיפול תרופתי הוא: נוירולוג ילדים, רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד או פסיכיאטר ילדים ונוער. הרופא המומחה מבצע את האבחון ונעזר באנשי מקצוע נוספים לפי הצורך כמו פסיכולוג, קלינאית תקשורת, מרפה בעיסוק, וגם מבחנים ממוחשבים (MOXO, TOVA, BRC).

יש חשיבות רבה לאיתור מוקדם וטיפול בשל הנזקים האפשריים להישגים בלימודים ובתחום החברתי ופסיכו-התפתחותי. הבעיה המרכזית מבחינה התנהגותית היא העדר שיקול דעת לגבי תגובות התנהגותיות המביאות לידי אימפולסיביות. ילדי קשב וריכוז אינם מפרשים מצבים חברתיים ועלולים להיות מעורבים יותר בקטטות, הם משלמים מחיר כבד מול קבוצת השווים ובכך נפגע הדימוי העצמי והביטחון העצמי.

ADHD   היא כיום ההפרעה  התנהגותית הנפוצה ביותר בקרב ילדים. טיפול מוצלח כרוך לעתים קרובות בשילוב של טיפול תרופתי והתנהגות, אשר חייב להיות מותאם לכל ילד בנפרד.  חשוב לציין בעוד הילד מקבל  תמיכה פרטנית מותאמת עבורו חשוב שהורים גם הם יקבלו תמיכה בקבוצת הורים או בהדרכה פרטנית. שילוב הדברים מהווה רשת ביטחון מלאה להתמודדות עם הקשיים.

מקורת מידע:

אתר משרד הבריאות: https://www.health.gov.il

אתר משרד החינוך: http://cms.education.gov.il