תקופת החגים, שמתאפיינת במפגשים משפחתיים רבים, זמן פנוי עם בן הזוג והילדים, מזמנת חוויות וזיכרונות נעימים אך מלווה לא פעם במתחים זוגיים ואי הסכמות . כמו למשל: אצל מי נהיה בחג? מה אמא שלך אמרה לי ולמה? וכוי.. הרבה דברים שביומיום אנחנו יכולים להתעלם מהם (או שוכחים עד שאנחנו חוזרים מהעבודה), צפים ועולים בתקופה הזו.

 

אם לא נבהל מהתקופה האינטנסיבית הזו, נוכל לנצל אותה לבדוק מה קורה עם הזוגיות שלנו: האם נעים לנו להיות בבית יחד?  האם אנחנו מעדיפים להיות בעבודה? האם אנחנו חברים? הורים? שותפים? אוהבים? נבחן מה קורה עם הזוגיות שלנו ביומיום והאם זה המקום בו אנחנו רוצים להיות?

 

שגרת היומיום העמוסה, מירוץ החיים, העבודה, הטיפול בילדים ובבית, לא תמיד מאפשרים לנו לשים לב לבן הזוג, לתת מילה טובה, לפרגן, לצאת לבלות יחד. המרדף אחרי מילוי המשימות היומיומיות, הופך לעיתים את מערכת היחסים שלנו לטכנית. לזה מתלווה לפעמים גם אכזבה רבה מתפקוד בן הזוג, אולי נדמה לנו שאנחנו עושים הרבה יותר? שבן הזוג לא רואה כמה קשה לנו? בלי לשים לב אנחנו עלולים לאבד את החברות הטובה, הקרבה והאינטימיות ולהפוך לשני שותפים שמנהלים עסק כלכלי שכולל גם גידול ילדים. כשתחושת השיתוף והאינטימיות נעלמת, הבית הופך למקום שלא הכי כייף לחזור אליו ואנחנו מסתובבים עם תחושת אי שביעות רצון גדולה, שמלווה בוויכוחים ובמריבות רבות, שאנחנו לא יודעים לנהל ולכן מתישים אותנו במקום לייצר העמקה של הקשר וקרבה.

 

ובעולם המודרני הרי אנחנו כבר לא מתקנים אלא מחליפים, מתקלקל מכשיר חשמלי בבית כבר לא שווה לתקן, מזמינים חדש, פעם היו תופרים גרביים קרועות היום זורקים בלי לחשוב פעמיים כי ככה זה כשחיים בעולם של שפע!

אבל האם זה נכון גם לגבי זוגיות: האם במקרה שמתגלים קשיים בזוגיות, נפתור את הבעיה ע”י החלפת בן הזוג?

 

אז כנראה שברוב המקרים לא, כי אם אחוזי הגירושין עומדים בנישואים ראשונים על 26% הרי שבנישואין שניים הם יותר מפי שניים ובנישואים שלישיים יותר מפי שלושה. כלומר מי שהתגרש פעם אחת יש לו סיכוי גבוה מאוד להתגרש שוב ושוב.

 

ולמה זה קורה? כי הפגיעה הרגשית שלנו מאוד גבוהה בתוך הנישואין וכשמתגלים קונפליקטים אנחנו נוטים להאשים את בן הזוג ולהיכנס למגננות במקום לבדוק מה החלק של כל אחד מאיתנו? לצאת מהאשמות ולדבר על אחריות משותפת, לרכוש כלים לניהול קונפליקטים שיוכלו לסייע לנו להעמיק את הקשר. זוגות רבים מרגישים שיש ביניהם פערים מאוד גדולים שלא ניתנים לגישור אבל הבעיה לרוב היא לא הפער (כי הפער קיים מעצם היותנו בני אדם שונים, גבר ואשה וכוי), הבעיה היא שאנחנו לא יודעים לנהל את הקונפליקט.

 

ההנחה היא שבכל קונפליקט שיש לנו (לאו דווקא בזוגיות) רק 10% שייכים לפוגע ו- 90% שייכים לנפגע- איך זה? אנחנו לא נפגעים ממישהו שלא נוגע לנו, לדוגמא: אם מישהו ילך ברחוב ויצעק מכוערת כנראה שבחורה יפה, שמחשיבה את עצמה יפה לא תסתובב וגם אם היא תסתובב היא לא תניח שמדובר בה או שתחשוב שהאדם הזה מטורף, היא בטח לא תפגע ממנו. כך גם בחיים אם הדבר לא נוגע לנו, אין שום סיבה שנפגע ולכן כשמישהו פוגע בנו במקום להפנות כלפיו אצבע מאשימה נשאל את עצמינו: ” מה קורה לי? ממה אני נפגע?” ואז גם נוכל להסביר לבן הזוג שפגע בנו מה אני מרגיש? מה פוגע בי? והשיח יהפוך משיח של האשמות לשיח מקרב של הבנה.

 

וזה פוטנציאל עצום להשגת היכרות מעמיקה, קרבה ואינטימיות בזוגיות אבל גם פוטנציאל אדיר לצמיחה אישית. כל מפגש שלנו עם אנשים בעולם ובעקר עם בן זוג, מהווה עבורנו מראה לעצמינו, כל מה שמפריע לנו באנשים אחרים, כנראה קיים אצלנו בתחפושת ומתוך המפגש יש לנו הזדמנות לעבוד על עצמינו ולצמוח.

 

בחירת בן הזוג שלנו היא כנראה לא מודעת, ואנחנו בוחרים מישהו שיעזור לתיקון שלנו ואנחנו נעזור לשלו. אם לא נפחד מהקונפליקטים ונדע לנהל אותם, תוך הקשבה ונטרול הפגיעות שלנו נוכל לממש את הפוטנציאל של עצמינו ושל הזוגיות שלנו! זה אתגר הזוגיות בעיני אמנם לא פשוט אבל שווה את המאמץ!

שיהיה בהצלחה

ושנה טובה ומתוקה