הערכה עצמית אינה תכונה מולדת – היא תהליך מתמשך שדורש ליווי, רגישות, ומודעות הורית. בגיל הרך, כל מבט, תגובה או בחירה של ההורה יכולה להשפיע על איך שהילד רואה את עצמו. איך נבנית הערכה עצמית כבר מהשנים הראשונות, ואיך אנחנו יכולים לעזור לילדינו להאמין בעצמם באמת?
הערכה עצמית נובעת מהשאלה הפנימית של הילד: "מה אני שווה?". ילדים בגיל הרך בונים את התשובה דרך מראה עיניהם – כלומר, איך אנחנו רואים אותם, מגיבים אליהם, מקבלים אותם או מבקרים אותם. ההתנסות הראשונה שלהם בעולם נעשית דרך קשר בלתי אמצעי עם הוריהם, ולכן הערכה עצמית מתחילה, בראש ובראשונה, בקשר הזה.
במפגש כיתתי בנושא עלתה שורה של מושגים הקשורים להערכה עצמית: ביטחון, מסוגלות, אהבה, פירגון, קבלה, חיזוקים, אמונה, תקשורת, תמיכה מהסביבה ותחושת ערך עצמי. כל אלה הם חלק ממארג רגיש ומורכב שהילד שוזר לעצמו, בעזרתנו.
הבסיס להערכה עצמית בריאה הוא אמון. כדי שילד יאמין בעצמו, עליו קודם כל להאמין באחר – והאחר המשמעותי ביותר בגיל הרך הוא ההורה. כאשר הורה משדר עקביות, נוכחות יציבה, כבוד לרגשות הילד ומסרים ברורים, הילד מפנים שהוא יכול לסמוך על העולם.
לעומת זאת, הורה שנוקט עמדה אמביוולנטית – פעם מאפשר ופעם כועס על אותו דבר – מערער את תחושת הוודאות של הילד. אמירות כמו "אני מאוכזב ממך", או "אני מוותר עליך", מעבירות מסר סמוי של ניתוק רגשי, והוא עלול לפתח תחושת ערך עצמי ירודה.
אהבה שאינה תלויה בהתנהגות, תוצאה או הישג, מעניקה לילד ביטחון קיומי. ילד שמרגיש שהוא אהוב גם כשהוא כועס, נכשל או מתנהג לא כראוי – מפנים את התחושה הפנימית שהוא ראוי. וכשהוא מרגיש ראוי, הוא לומד לקחת סיכונים, לנסות שוב, ולהתנסות מבלי לחשוש מכישלון.
גם כשהילד טועה, חווה קושי או מביע רגש "שלילי", חשוב לשדר לו: אני איתך, אני לא נעלמת. החיבוק, המבט, ההקשבה – הם לא מותנים בהתנהגות. זה הבסיס שעליו הערכה העצמית יכולה לצמוח.
התפיסה העצמית של הילד מושפעת ישירות מהמסרים שהוא מקבל מאיתנו. אם הוא שומע שוב ושוב "מה קשה לך בזה?", או "כמה פעמים צריך להסביר?", הוא לומד שהוא לא מבין, שהוא פחות מוצלח – גם אם זו לא הייתה הכוונה.
לעומת זאת, כאשר הילד מקבל שיקוף – "נראה שאתה מתוסכל", או "אתה אומר שאתה סתם ילד כי קשה לך" – הוא מרגיש שמישהו רואה אותו, מבין אותו. שיקוף כזה בונה מודעות עצמית ומזמין דיאלוג, במקום סגירה והתנתקות.
אחד המרכיבים החשובים ביותר בבניית הערכה עצמית הוא מתן בחירה. לא בחירה מוחלטת, אלא כזו שמאפשרת לילד להרגיש שהוא שותף, שיש לו קול והשפעה. למשל, לבחור בין שני זוגות נעליים, או להחליט אם להכין שיעורים לפני או אחרי האוכל.
יחד עם הבחירה, חשוב להקנות תחושת אחריות: כל בחירה מובילה לתוצאה, ואת התוצאה עלינו לקחת על עצמנו. הילד לומד שהוא מסוגל, שיש לו השפעה, וגם שהוא יכול להתמודד עם תוצאות הבחירה – חיוביות או שליליות.
ההורה לא יכול למנוע מילדו תסכול, כאב או כישלון – אבל הוא יכול להיות שם לצידו, לשקף לו, לחבק אותו, לא לוותר עליו ולא על עצמו. כל רגע יומיומי – ציור ש"לא יצא טוב", מילה מעליבה מחבר, או חוג שלא מצליח – הוא הזדמנות לחיזוק הערכה העצמית. ילד שמרגיש שמאמינים בו, אוהבים אותו ללא תנאי, ורואים אותו באמת – יגדל להיות אדם שמאמין בעצמו.
אם הנושא של ערך עצמי בגיל הרך נוגע לליבכם, ואם אתם רוצים ללוות הורים בתהליכים שמחזקים קשר, ביטחון והתפתחות רגשית –
במכללת עידן ההורות תוכלו להעמיק בכך במסגרת קורס הדרכת הורים – הכשרת מנחי הורים לגיל הרך.
שיתוף באמצעות:
"תנו לישון בשקט " הינו ספר הדרכה להקניית הרגלי שינה נכונים ובריאים לילדים בגילאים 0-6. הספר מאפשר להורים להתמודד עם אתר גידול ילדים בשלל הסוגיות והשאלות המתעוררות בשנים הראשונות לחיי הילד.
